כהן נ' נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני בקשה מטעם נתבעת 2 להביא ראיות לסתור את קביעת החלטת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

לצורך הנוחות, תכונה להלן הנתבעת 2 – נתבעת, והמשיב – תובע.

2. התובע, יליד 1980, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.11.04. התאונה היתה גם תאונת עבודה והתובע נבדק ע"י ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכותו. הועדה הרפואית מדרג ראשון של המוסד לביטוח לאומי (להלן: הוועדה הרפואית) קבעה כי בהעדר ממצא בברכו של התובע שיעור נכותו הוא 0%.

3. כ-6 שנים לאחר התאונה, הוגשה מטעם התובע תביעה להחמרת מצב ברכו עקב התאונה. בפני הוועדה הרפואית נטען כי לתובע אין עבר רפואי בברך והתלונות אחרי התאונה היו עקביות. הוועדה הרפואית קבעה כי חלה החמרה במצב ברכו של התובע המתאים לקביעת נכות צמיתה בשיעור של 5%.

4. התובע הגיש ערר בפני הוועדה הרפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי (להלן: ועדת העררים או הוועדה). ועדת העררים קבעה כי מצב ברכו של התובע מתאים לנכות בשיעור 10%. כן נקבע כי ההחמרה קשורה לתאונה.

5. לטענת הנתבעת,התובע הסתיר מפני ועדות המוסד לביטוח לאומי שתי תאונות שאירעו עובר לקביעת ועדת העררים, אשר במהלכן נגרמה פגיעה לברכו. האחת, תאונת נפילה אשר אירעה עוד לפני התאונה, ביום 5.6.02, במסגרתה נגרמה לתובע חבלה סיבובית לברך ימין ובגין כך סבל ממצאים וכאבים בברכו עד התאונה. השנייה, תאונה נוספת מיום 14.3.06 במהלכה נפגע התובע בברכו שעה שרכב על אופנוע. התובעת טוענת כי לפי התיעוד הרפואי שבידה, הממצאים מעברו של התובע הם ממשיים והם שגרמו לנכות שנקבעה בוועדות המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בתאונה נשוא הליך זה, התובע כלל לא נפגע בברכו הימנית. תלונותיו היה ביחס לצוואר ולגב בלבד (מנגנון צליפת שוט). מכאן טענתה, כי מסקנת ועדת העררים לא התייחסה להשפעות מעברו הרפואי של התובע על מצבו הנוכחי, ואף לא לטענה כי לא נפגע כלל בברכו בתאונה. עוד טוענת הנתבעת כי אין הסבר לפערים בקביעת שיעורי הנכויות בין הוועדות השונות.

6. התובע מתנגד לבקשה. התובע טוען כי בשנת 2006 הוא לא נפגע כלל בתאונה נוספת, אלא כאביו נבעו מהחמרת מצב ברכו. אשר לתאונת הנפילה משנת 2002, התובע אינו מתכחש לכך שלא עדכן את ועדות המוסד לביטוח לאומי לגבי התרחשותו של אירוע זה. ברם לטענתו, גם אם תיעוד בעניין האירוע הנ"ל היה עומד בפני הוועדות, לא היה בכך כדי לשנות את מסקנתן. הן מהטעם שממילא הוועדה הרפואית הראשונה שדנה בעניינו קבעה כי הוא לא סובל מנכות צמיתה. והן מהטעם שתאונת הנפילה היתה אירוע חולף, אשר הצריך מעקב קצר של שלושה שבועות בלבד. לא קיים כל תיעוד או תלונות של התובע בעניין ברך ימין עד לתאונה משנת 2004, התובע היה חייל באותה עת והוא לא הועמד בפי ועדה רפואית כלשהי והפרופיל שלו לא הורד. התובע טוען כי לא העלה את אירוע הנפילה משירותו הצבאי כיוון שלא ראה בו אירוע מכונן לעניין פגיעה בברכו. לעומת זאת, כך הטענה, בתאונה נגרמה לו חבלה ממשית, בעיקר בברכו הימנית, ולאחר התאונה קיים רצף טיפולי ותלונות חוזרות בגין כאבים בברכו המגובים בממצאים אובייקטיבים.

7. לאחר שעיינתי היטב בכל בפרוטוקולים של ועדות המוסד לביטוח לאומי ולמכלול החומר שצורף לבקשת הנתבעת הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לא בנקל יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הביטוח הלאומי לעניין דרגת נכות. היתר כאמור מיועד למקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק. אחד המקרים בהם יתכן שבית המשפט ייאות ליתן היתר כאמור הוא כאשר לא היו בפני הוועדה הרפואית מלוא החומר הרפואי המתייחס לעברו הרפואי של התובע קודם לתאונה, ואשר לו היו בפניה בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה (ראו: ע"א 5779/90 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ' טעארב עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 771 (1991); רע"א 4482/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה ברוך (1996) [פורסם במאגרים]).

8. בענייננו, התובע אינו מכחיש שלא הציג בפני ועדות המוסד לביטוח לאומי שדנו בעניינו את תאונת הנפילה משנת 2002 אשר במהלכה נגרם נזק לברכו. השאלה היא, אם כן, האם מדובר בממצאים משמעותיים אשר ניתן להניח כי לו היו מוצגים בפני הוועדות, היה בהן כדי לשנות מקביעתן לעניין ייחוס מלוא הנכות לתאונה. לצורך בחינת שאלה זו, אתאר בתמצית את התיעוד הרפואי שהוצג בפני על ידי הנתבעת. בתעודה מיום 5.6.02 מתועדת חבלה בברך ימין מאותו יום. בתעודה מיום 9.6.02 מצוין כי התובע מופנה למיון על רקע החבלה. בתעודה רפואית מיום 19.6.02 מתועדת נפיחות בחלק חיצוני של הברך, ומצוין כי לא ניתן לבדוק את התובע בהעדר שיתוף פעולה. בתעודה מיום 26.6.02 נרשם כי התובע עדיין אינו מאפשר בדיקה. ברישום מיום 10.7.02 צוין כי "הורד גבס. עדיין כאבים באזור גיד הפיקה, מדובר ב-PATELLA TEUDENTIS...". ביום 29.4.04 נרשם "כאב גב תחתון וברך ימין לאחר חבלה...רגישות ניכרת בברך ובגב תחתון...".

9. נוכח החומר הנ"ל שתועד בנוגע לתאונת הנפילה, אין בידי לקבוע כי מדובר בממצאים חסרי חשיבות, וכי לו היה מוצג חומר זה בפני ועדות המוסד לביטוח לאומי, לא היה בכך כדי להביא לתוצאה שונה, לכל הפחות בנוגע לקשר הסיבתי בין הנכות בברך לתאונה. אין ספק כי לתובע נגרמה חבלה בברכו אשר הצריכה טיפול רפואי והוא סבל מכאבים ורגישות בגינה המתועדים עד מספר חודשים לפני התאונה. עצם הדבר כי בוועדה הרפואית הראשונה לא נקבעה נכות בגין הפגיעה בברך אין בו כדי לקבוע כי ההחמרה שחלה אינה קשורה לחבלה זו. אין לשלול את האפשרות לפיה ההחמרה הנטענת בברכו של התובע היא תוצאה של פגיעה זו או תוצאה של שתי הפגיעות.

10. די במסקנה זו על מנת להיעתר לבקשה. בנסיבות אלה, איני נדרשת לבחון את יתר טענותיה של הנתבעת. למעלה מן הנדרש אוסיף, כי על פני הדברים יש ממש בטענת התובע לפיו אין בתיעוד שהוצג כדי לבסס את טענת הנתבעת כאילו הוא עבר תאונת דרכים נוספת בשנת 2006. כמו כן, טענת הנתבעת בנוגע למסקנות השונות של ועדות הערר לגבי שיעור נכות התובע, אין בהן, כשלעצמן, כדי להצדיק העתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור. ברם נוכח מסקנתי בדבר אירוע הנפילה משנת 2002, איני נדרשת לקבוע מסמרות בסוגיות אלה.

11. לסיכום, לאור טענות הנתבעת בקשר לתאונת הנפילה משנת 2002, אני מתירה לה להביא ראיות לסתור את קביעת ועדות המוסד לביטוח לאומי. בהתחשב בראיות שהובאו אני קובעת כי קביעת המוסד לביטוח לאומי נסתרה ולפיכך יש למנות מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. החלטת המינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, י' אב תשע"ב, 29 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: